צילום רחם הינה בדיקת הסקר הנפוצה ביותר להערכת תקינות החצוצרות. כאשר בצילום רחם נמצא ששתי החצוצרות חסומות האישה מופנת לטיפול עם הפריה חוץ גופית שעוקפת את החצוצרות או לניסיון לפתיחה של החצוצרות בעזרת צינתור (כאשר החסימה בצד שקרוב לחלל הרחם) או בניתוח לפרוסקופי (כאשר החסימה בחלק המרוחק של החצוצרות).
לעומת זאת, כאשר מתגלה חסימה חד-צדדית מתעוררת השאלה מה הגישה הטובה ביותר. האם יש להציע לאישה מספר מחזורי טיפול עם השראת ביוץ והזרעה תוך רחמית, בדומה לטיפול המקובל באישה עם שתי חצוצרות תקינות או אי פריון על רקע בלתי מוסבר, או שעדיף במקרה זה להפנות את האישה ישירות לטיפולי הפריה או לניסיון לפתיחת החצוצרה החסומה. לכאורה מתן תרופות לגירוי השחלות עשוי להבטיח ביוץ בשתי השחלות, וכך להגביר את הסיכוי שביצית תשתחרר גם בצד שבו מצויה החצוצרה הפתוחה.
בניסיון לענות על שאלה חשובה זו בדקו ד”ר פרחי וחבריו, מהמרכז הרפואי בלינסון, באופן רטרוספקטיבי את תוצאות הטיפול של 62 נשים אצלן אובחנה חסימה בחצוצרה אחת בצילום רחם. בכל המקרים לנשים היו מחזורים סדירים, ורמות ה- FSH ביום 3 וספירת הזרע היו נורמאלים. נשים אלו הושוו לקבוצת ביקורת שכללה 115 נשים עם אי פריון על רקע בלתי מוסבר (כלומר עם צילום רחם תקין) שטופלו באותה תקופת זמן. כל הנשים טופלו באופן ראשוני עם שלושה מחזורים רצופים של השראת ביוץ בעזרת זריקות של גונדוטרופינים (כמו גונל F, פיוריגון או מנוגון) והזרעה תוך רחמית.
החוקרים לא מצאו הבדלים במאפיינים הקלינים של שתי הקבוצות ובנתוני הזרע. שיעורי ההריון המצטברים לאחר שלושה מחזורים של גרימת ביוץ והזרעות היה 30.9% עבור קבוצת המחקר (הנשים עם חסימה חד-צדדית) ו- 42.6% בקבוצת הביקורת. שיעורי ההיריון בנשים עם חסימה מרכזית-מרוחקת או מרוחקת בחצוצרה היה נמוך, אם כי לא בשיעור מובהק סטטיסטית, לעומת נשים עם חסימה קריבנית (19% מול 38.2%), והיה נמוך באופן מובהק בהשוואה לנשים עם אי פריון על רקע בלתי מוסבר (19% מול 42.6%).
מסקנת החוקרים הייתה שהשראת ביוץ והזרעות צריכות להיות מוצעות כטיפול הראשוני המועדף בנשים עם חסימה של חצוצרה אחת. עם זאת, החוקרים ציינו שכאשר צילום הרחם מורה שהחסימה בחצוצרה הינה באזור מרכזי–מרוחק או מרוחק, יש לשקול מוקדם יותר הפניה להערכה לפרוסקופית של החצוצרה או להפריה חוץ גופית.
